בית הדין הרבני

 

לצד בתי המשפט לענייני משפחה בהם מתנהלים הליכי גירושין, קיימים גם בתי הדין הרבניים, אשר גם בהם יכולים להתנהל הליכי גירושין. לשתי ערכאות שיפוטיות אלה סמכויות כמעט זהות, כאשר הגירושין עצמם יתבצעו תמיד אך ורק בבתי הדין הרבניים.
ישנם לא מעט מיתוסים באשר לכל אחת מערכאות השיפוט, אך על מנת להחליט ולהתוות אסטרטגית ניהול תיק נכונה, יש לבחון היטב את נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, ורק לאחר מכן להחליט כיצד לפעול.
לצורך כך, יש לפנות לעו"ד מומחה בתחום דיני המשפחה, אשר יאזין למכלול הנסיבות וייתן את המלצתו הטובה ביותר באשר לזהות הערכאה השיפוטית אליה כדאי לפנות.
מעבר לסוגיית הגירושין עצמם, אשר כאמור נתונה לסמכותו הייחודית והבלעדית של בית הדין הרבני, יש בסמכותו של בית הדין הרבני לדון גם בסוגיות משמורת קטינים, מזונות אישה וענייני רכוש. סוגיית מזונות הקטינים נתונה לבית המשפט לענייני משפחה, אלא אם כן הסכימו הצדדים לדון בה בבית הדין הרבני.
על מנת שבית הדין הרבני ירכוש את הסמכות לדון בסוגיות הללו, יש להגיש "תביעת גירושין כרוכה" במסגרתה ייכרכו אותן סוגיות משפטיות.

​

​

תביעות שניתן להגיש לבית הדין הרבני

 

להבדיל מבית המשפט לענייני משפחה, בו יש לתבוע כל אחת מהתביעות בנפרד, כלומר תביעת מזונות תוגש בנפרד מתביעת משמורת ומתביעת רכוש לדוגמא, בבית הדין הרבני ניתן, אך לא חובה לכרוך במסגרת תביעת גירושין כרוכה את מכלול העניינים העומדים לדיון (ניתן גם להגיש כל תביעה בנפרד).

 

בנוסף לכך, ניתן להגיש לבית הדין הרבני גם תביעה לשלום בית, תביעת כתובה, תביעה להגדלה ולהפחתת מזונות, תביעות ובקשות בענייני צוואות וירושות.

 

פירוט סכומי האגרות לבית הדין הרבני:

תביעת גירושין כרוכה: 1,398 ₪

תביעה לשלום בית: 309 ₪

תביעת כתובה: 242 ₪

תביעת רכוש: 403 ₪

תביעת משמורת ואחזקת קטינים: 309 ₪

תביעת מזונות (או תביעות הקשורות במזונות ילדים/ אישה): 309 ₪

פתיחת תיק גירושין: 431 ₪

אישור הסכם גירושין: 217 ₪

תעודת גירושין: 217 ₪  

​

עילות גירושין

 

רק אם הגירושין הם בהסכמה, אזי אין כל קושי ובית הדין הרבני ייתן תוקף להסכמה ויסדר את הגט בין הצדדים.

לא מעט מקרים מגיעים לבתי הדין הרבניים, ובהם הצד החפץ בגירושין טוען, כי "נמאס לו", או כי "הצדדים כבר אינם מתאימים זה לזו" ועוד כהנה וכהנה טיעונים, אשר אינם מוכרים בדין העברי.

על מנת שבית הדין הרבני יקבל את תביעת הגירושין, חייב התובע להוכיח לפחות עילת גירושין אחת מוכרת בדין, ולא די בהעלאת טיעונים אשר ייתכן והם נכונים וצודקים, אולם אינם מוכרים בדין העברי כעילות גירושין. לכן, מומלץ כי תביעת הגירושין המוגשת לבית הדין הרבני תכיל כמה שיותר עילות גירושין התואמות כמובן את הסכסוך ואת המציאות השוררת בין בני הזוג, כך על מנת להגדיל את סיכויי קבלתה של התביעה.

ככלל, בתי הדין הרבניים נוקטים בגישה נוקשה בכל הקשור בחיוב בגט או במתן גט בכפייה, ולכן על הטוען לאחת מעילות הגירושין, להוכיחה באופן חד משמעי ומשכנע, על מנת לזכות בפסק המחייב בגירושין.

 

עילות הגירושין של בעל כנגד אשתו:

1. מומים – אישה בעלת מום אשר מונע ממנה לקיים יחסי אישות (מום יכול להיות גם מחלה).

2. עקרות – אישה אשר לא הצליחה להביא ילדים לעולם לאחר 10 שנות נישואין.

3. עוברת על דת משה – אישה אשר גורמת לבעלה לעבור על הדת (לדוגמא הכנת אוכל שאיננו כשר, אי שמירת נידה). חשוב לציין, שהבעל עצמו צריך לשמור מצוות על מנת שהעילה תתקבל. לדוגמא: בעל המקפיד על אכילת מזון כשר ואישה אשר מכינה לבעל מזון שאיננו כשר – זוהי עילת גירושין טובה. אולם בעל אשר איננו מקפיד על אכילת מזון כשר ואשתו מבשלת לו מזון לא כשר – זוהי איננה עילת גירושין.

4. עוברת על הדת היהודית – התנהגות לא צנועה, לא מכובדת יכולה להוות עילת גירושין. לדוגמא: אישה שמקללת, משפילה, מכה, מעליבה, מתלבשת לא צנוע וכו'.

5. מעשי כיעור – אישה אשר זנתה תחת בעלה, משמע אישה אשר קיימה יחסי אישות עם גבר אחר שאיננו בעלה. לבעל אסור יהיה לקיים יחסי אישות עם אישה אשר זנתה תחתיו ויהיה עליו להתגרש ממנה.

6. "מורדת" – אישה אשר מסרבת לקיים יחסי אישות עם הבעל לפחות 6 חודשים.
    

עילות הגירושין של אישה כנגד בעלה:

1. מומים ומחלות – בעל הסובל ממום, מחלה או נכות אשר מונעים ממנו מלקיים יחסי אישות עם אשתו. יש לציין, כי אם המומים והמחלות היו עוד קודם לנישואין, על מנת שטענת האישה תתקבל, יהיה עליה להוכיח כי לא ידעה עליהם לפני הנישואין.

2. עקרות – אם הבעל עקר ולאישה אין ילדים מנישואים קודמים והיא רוצה ילדים – תהיה לה עילת גירושין.

3. חוסר יכולת לקיים יחסי אישות – בעל אשר איננו מסוגל לקיים יחסי אישות – תהיה לאשתו עילת גירושין.

4. אי סיפוק עונתה של האישה – בעל אשר איננו מעוניין ומסרב לקיים יחסי אישות עם אשתו ייקרא מורד ותהיה לאשתו עילת גירושין.

5. אי סיפוק מזונותיה של האישה – בעל אשר מסוגל אך מסרב לזון את אשתו – תהיה לאשתו עילת גירושין.

6. התנהגות שלא כדין – בעל אשר נוהג באשתו, ולא באופן חד פעמי, באלימות, ביחס רע, בהשפלה וכו'.

 

מרוץ הסמכויות

 

בכל מקרה של גירושין, בני הזוג יהיו חייבים, בשלב כזה או אחר, לפנות לבית הדין הרבני שכן רק בו מתבצעים הגירושין עצמם.

יחד עם זאת, ביתר הנושאים הנלווים לגירושין, כגון משמורת הקטינים, שאלות רכוש או סוגיית מזונות האישה – יכולים הצדדים לבחור איזו ערכאה שיפוטית תדון בהם. לכן, כבר בתחילתו של הליך הגירושין, מרבית המתדיינים מתלבטים לאיזו ערכאת שיפוט לפנות, האם עדיף בית המשפט לענייני משפחה על פני בית הדין הרבני או להיפך?

המשמעות של מרוץ הסמכויות היא, כי צד אשר פנה ראשון לאחת מהערכאות וקיבל ממנה  החלטה – אותה ערכאה קנתה סמכות ושם יתנהל כל ההליך המשפטי. לכן לדוגמא, אם לצד ישנו אינטרס להתדיין בבית הדין הרבני, טוב יעשה אם ימהר ויגיש תביעת גירושין כרוכה לבית הדין הרבני בטרם הצד השני יגיש לבית המשפט לענייני משפחה. בפנייתו של צד לערכאה מסוימת הוא "חוסם" את יכולתו של הצד השני לדון באותם עניינים בערכאה השנייה.

פסק הדין המנחה בעניין מירוץ הסמכויות הוא בג"ץ 8497/00 פלמן נ' פלמן, שם נקבעו הכללים המנחים כיום את בתי המשפט לענייני משפחה ואת בתי הדין הרבניים, במקרים בהם השאלה לאיזו ערכאה נתונה סמכות השיפוט עומדת במחלוקת.

 

התפיסה הרווחת (מיתוס):

התפיסה הרווחת לגבי השאלה לאיזו ערכאת שיפוט עדיף וכדאי לפנות, היא כי בתי הדין הרבניים יעדיפו גברים, בעוד שלנשים עדיף לפנות לבית המשפט לענייני משפחה.

לאור קיומה של תפיסה זו, הרי שמרוץ הסמכויות הוא משמעותי ובעל חשיבות.

​

האם אכן התפיסה הרווחת היא נכונה וצריכה להנחות את ציבור המתדיינים?

התפיסה לפיה בתי דין רבניים אינם טובים לנשים היא גורפת ולכן לא תמיד נכונה. במקרים מסוימים דווקא נשים יעדיפו את בתי הדין הרבניים על פני בתי המשפט לענייני משפחה ולהיפך.

כמו בהרבה דברים, האמת נמצאת במקום טוב באמצע.

גם בסוגיה זו קיימת אמת במיתוס, אולם זו איננה אמת מוחלטת ויש להעמידה למבחן בכל פעם מחדש ועל כן חשוב להתייעץ ולשמוע את עמדתו של איש מקצוע, מומחה בדיני משפחה, אשר יאזין למכלול הנסיבות וייעץ לאיזו ערכאה יהיה הכי נכון לפנות.

​

מדור ספציפי

 

מדור ספציפי זהו צו אשר יכול להינתן אך ורק לאישה בבית הדין הרבני.

על פי ההלכה, אישה איננה יוצאת מ"הנווה הטוב לנווה הרע", כלומר לא ניתן לפגוע במדורה של האישה על פי אמות המידה אליהן היא התרגלה לחיות בחיק בעלה. לדוגמא, אישה איננה חייבת לצאת למגורים בשכירות בעוד שבמהלך החיים המשותפים עם בעלה היא גרה בדירה שבבעלותה.

מכאן, שאישה אשר מצליחה בבקשה המוגשת לבית הדין הרבני ומקבלת "צו למדור ספציפי", איננה ניתנת לגירוש/ הוצאה מהבית, כל עוד הצו תקף וקיים. יתרה מכך, אפילו אם יינתן צו לפירוק השיתוף בדירת המגורים של הצדדים, הרי שפירוק השיתוף יוכל להתבצע רק לאחר פקיעתו או ביטולו של הצו למדור ספציפי.

​

איזו ערכאה מוסמכת לתת צו למדור ספציפי?

בתי הדין הרבניים והם בלבד. לא ניתן לקבל צו למדור ספציפי מבית המשפט לענייני משפחה.

 

כיצד מוגשת בקשה למדור ספציפי?

ישנן שתי דרכים חלופיות להגיש בקשה לקבלת צו למדור ספציפי: הראשונה, כחלק מתביעה למזונות אישה. השנייה, כחלק מתביעה לשלום בית.

על מנת להגיש את הבקשה לצו, יש להגיש את אחת מהתביעות לעיל, ובמסגרתן לבקש בקשה לקבלת צו למדור ספציפי.

 

האם הצו ניתן לאישה או לילדים?

צו למדור ספציפי ניתן לטובתה של האישה בלבד. כלומר, גם אישה ללא ילדים או אישה אשר ילדיה אינם נמצאים במשמורתה, יכולה לעתור לקבלת הצו למדור ספציפי.

 

מתי בית הדין הרבני ייענה בחיוב לבקשה לקבלת צו למדור ספציפי?

סעד המדור הספציפי ניתן לאישה אשר בעלה עזב את הבית לטובת מגורים עם אישה אחרת או שעזב ללא סיבה מוצדקת, ולחילופין כאשר תביעת הגירושין של הבעל נמצאה לא מוצדקת.

 

מה תוקפו של הצו למדור ספציפי?

צו למדור ספציפי יפקע עם גירושי הצדדים.

ישנם צווים הניתנים לפרק זמן קצוב (חשוב לבדוק האם רשומה מגבלת זמן על גבי הצו), אך ניתן להגיש בקשה לבית הדין הרבני לצורך הארכת תוקפם.

​

כתובה

 

חתימת הבעל על הכתובה נעשית בנוכחות שני עדים ונשמרת לאחר טקס הנישואין אצל האישה.

לרוב, בהסכמי גירושין האישה מוותרת (מוחלת) על כתובתה ותוספת כתובתה.

זוגות רבים מעניקים לשטר הכתובה משמעות "טקסית" בלבד, אשר מתחילה ומסתיימת בחופה הנערכת ביום החתונה, אולם לאותו שטר כתובה קיימת גם משמעות חוזית, הסכמית מחייבת, שיכולה לבוא לידי ביטויי בעת הגירושין והיא מסמך משפטי לכל דבר ועניין.

על מנת שאישה תקבל את כתובתה, עליה להגיש תביעת כתובה לבית הדין הרבני, ובמסגרתה לטעון את כל הטענות אשר יזכו אותה מקבלת הכתובה. אם וככל שהבעל הגיש תביעת גירושין והאישה הגישה מנגד תביעה לשלום בית, הרי שככל שתביעתה תהיה מנומקת ומבוססת יותר, כך יגדל הסיכוי שבית הדין הרבני יחייב את הבעל בתשלום הכתובה כתנאי לגירושין.

​

מצבים/ התנהגויות של הבעל אשר יגדילו את הסיכויי לקבלת כתובה:

• בגידה עם אישה אחרת ("רועה זונות")

• מומים, בעיות רפואיות, מחלות ובעיות בתפקוד המיני – שהאישה לא ידעה עליהם טרם הנישואין.
   

מצבים/ התנהגויות של האישה אשר יפגעו בסיכוייה לקבלת כתובה:

• "מקח טעות" – הטעיית הבעל. לדוגמא, אישה אשר ידעה כי סובלת מבעיות רפואיות/ נפשיות או אחרות המונעות קיום תקין של מסגרת נישואין, והסתירה זאת ממנו.

• בגידת האישה

• מורדת – אישה המסרבת לקיים יחסי אישות עם בעלה

• מעשי כיעור – מעשים אשר אינם מוכחים כבגידה אולם קיימת סבירות גבוהה כי הם בגידה.

• עזיבת הבית – אישה אשר עזבה את הבית ללא סיבה מוצדקת מסתכנת באיבוד כתובתה.

• עוברת על דת – אישה אשר גורמת לבעלה לעבור על הדת.
   

מהו "כפל המבצעים"?

משמעותו של "כפל המבצעים" היא, שאישה לא תצא מהגירושין גם עם רכוש וגם עם כתובתה, שהרי מטרת הכתובה היא לדאוג לביטחונה הכלכלי ואם זה מובטח באמצעות רכוש, הרי שאין סיבה לפסוק לה את כתובתה.

סעיף 17 לחוק יחסי ממון בין בני הזוג – התשל"ג 1973 קובע, כך: "אין בחוק זה כדי לגרוע מזכויות לפי חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט-1959 או מזכויות האישה לפי כתובתה…". משמע: על פי איזון המשאבים בין בני זוג, אישה זכאית למחצית רכושו של בעלה, אלא שבנוסף לכך, היא אף זכאית לכתובתה. משמע, חוק יחסי ממון למעשה גורם למעין "כפל מבצעים", שכן האישה יוצאת מהנישואין הן עם מחצית רכושו של בעלה והן עם כתובתה. הייתכן? הדבר הרי מנוגד לתכליתה של הכתובה, הלא היא לדאוג לביטחונה של האישה עם גירושיה.

ובכן, לשאלה זו דיעות מנוגדות: האחת, כי אין כפל מבצעים, והשנייה כי יש, כאשר מרבית בתי הדין הרבניים גורסים כי אין כפל מבצעים שכן אין מקום שבתי הדין הרבניים ייתנו לאישה את כתובתה לאחר שהיא גבתה מהבעל באמצעות ביהמ"ש וחוק יחסי ממון כספים ורכוש שאינם מגיעים לה על פי דין תורה.