ירושה וצוואות

ענייני הירושה הינם מורכבים וחשובים, ולצער כולנו, מבקרים בסופו של דבר בכל משפחה, בשלב כזה או אחר.
חלוקת עזבון של מנוח יכולה להיעשות על פי שתי דרכים חלופיות. האחת, בהתאם לצוואה האחרונה אשר הותיר אחריו המנוח. השנייה, אם המנוח לא הותיר צוואה – על פי החוקים והעקרונות הקבועים בדין (ירושה על פי דין).
חוק הירושה, התשכ"ה-1965 הוא החוק המסדיר את ענייני הירושה ובמסגרתו נקבעו כללים מנחים, בין השאר, אך לא רק: מי יכול להיות יורש, כשרותו של אדם להוריש ולרשת, הסתלקותו של יורש מזכותו בעזבון, צוואות הדדיות, עסקאות בירושה עתידית, הסדר יורש אחר יורש ויורש במקום יורש וכו'.

מי זכאי לרשת על פי חוק הירושה

על פי סעיף 2 לחוק הירושה, היורשים הם הזוכים על פי הצוואה או יורשים טבעיים, במקרה שאין צוואה.

סעיף 3 לחוק הירושה מגדיר מיהם בני האדם הכשירים לרשת:

כל מי שהיה בין החיים בשעת מותו של המוריש. כלומר, יורש איננו יכול להיות מת
כל מי שנולד עד 300 יום לאחר מות המוריש. כלומר, גם תינוק אשר לא היה בין החיים בשעת מותו של המוריש, אבל נולד עד 300 ימים לאחר מותו
כל ילד, בין אם הוא בן להורים גרושים ובין אם הוריו נשואים

סעיף 4 לחוק הירושה מגדיר, אלו תאגידים יכולים להיות יורשים.

סעיף 5 לחוק הירושה מגדיר, מי פסול לרשת:
אדם שהורשע (לא רק הואשם, אלא הורשע) ברצח או בניסיון לרצוח את המוריש. בעניין זה ניתן לזכור את פרשת דניאל מעוז, אשר הואשם ולאחר מכן גם הורשע ברצח הוריו על מנת לקבל את ירושתם. דניאל מעוז נדון לשני מאסרי עולם

את הוריו שנרצחו על ידו.

אדם שהורשע בהעלמת/ השמדת צוואתו האחרונה של המוריש או שזייף אותה.

ירושה על פי דין

כאשר מנוח לא הותיר אחריו צוואה, האופן בו יחולק עזבונו יהיה על פי הכללים הקבועים בפרק השני לחוק הירושה.

"שיטת הפרנטלות"

ילדי המוריש קודמים להוריו, הוריו קודמים להורי הוריו.

יורש שנפטר לפני המוריש, צאצאיו יורשים במקומו.

יורש שנפטר אחרי המוריש – יורשיו ייכנסו בנעליו.

סעיף 10 לחוק הירושה קובע, כי יורשים על פי דין הם:

א. מי שהיה במות המוריש בן-זוגו של המוריש

ב. ילדי המוריש וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם, הורי-הוריו וצאצאיהם

סעיף 11 לחוק הירושה קובע את זכות הירושה של בן זוג:

א. בן זוגו של המנוח יורש את המיטלטלין + הרכב השייכים למשק הבית המשותף

ב. בנוסף לכך, בן הזוג יורש מיתרת העיזבון את היחסים הבאים ובתנאים הבאים

50% מהעיזבון – אם המוריש הניח צאצאים או הורים.

דירה + 2/3 מהעיזבון – אם המנוח הניח אחים או צאצאיהם או הורי הורים וערב מותו היה בן זוגו נשוי לו שלוש שנים או יותר מכך וגר עמו בדירה.

100% מהעזבון – אם המוריש לא הניח אף אחד מהנ"ל (משמע למוריש היו בשעת מותו רק בני דודים או שלא היתה משפחה כלל, פרט לבן הזוג).

סעיף 12 לחוק הירושה קובע את סדר העדיפויות בין קרובי המוריש:

ילדי המוריש קודמים להוריו, הוריו של מוריש קודמים להורי-הוריו.

סעיף 13 לחוק הירושה קובע את החלקים בעזבון:

ילדי המוריש חולקים ביניהם שווה בשווה, וכן חולקים הורי המוריש ביניהם והורי הוריו ביניהם.

סעיף 14 לחוק הירושה קובע את חליפיו של יורש –

ילדו של מוריש שמת לפניו והשאיר ילדים, הילדים יורשים במקומו, ועל דרך זו יורשים ילדים של כל אחד מקרובי המוריש שמת לפניו; הוראות אלה לא יחולו כאשר המוריש הניח בן זוג וכן הורים או הורי הורים כאמור בסעיף 11(א), או אחד מאלה.

דוגמאות להמחשה:

אישה נפטרה והותירה אחריה בן זוג ושני ילדים.

עזבון המנוחה על פי דין יחולק כך:

בן הזוג – 50% מהעזבון.

כל אחד מהילדים – 25% מהעזבון.

אישה נפטרה ובשעת פטירתה, הותירה אחריה בן זוג, שלושה ילדים ואמא.

עזבון המנוחה על פי דין יחולק כך:

בן הזוג – 50% מהעזבון.

50% מהעזבון יחולקו בין שלושת ילדיה בחלקים שווים.
אם המנוחה לא יורשת דבר.

איש נפטר והותיר אחריו בן זוג, שני ילדים והורים
עזבון המנוח על פי דין יחולק כך:

בן הזוג – 50% מהעזבון.

ילדי המנוח – 50% בחלקים שווים (כל אחד 25%).
הורי המנוח – לא יורשים.

אישה נפטרה (להלן: המנוחה) והותירה אחריה בן זוג, שלושה ילדים ואמא.
לאחר פטירתה נפטרה גם אמה (סבתם של ילדי המנוחה) שלה יש עוד שני ילדים, בן ובת (פרט למנוחה שנפטרה לפניה).

עזבונה של הסבתא על פי הדין יחולק כך:

1/3 מהעזבון יירש בנה של הסבתא

1/3 מהעזבון תירש בתה של הסבתא

1/3 מהעזבון ירשו ילדיה של המנוחה – בחלקים שווים.
בעלה של המנוחה לא יורש את הסבתא, אלא רק ילדיה.

אישה נפטרה והותירה אחריה בן זוג ואחות.

עזבונה של האישה על פי הדין יחולק כך:

בן הזוג – 2/3 מהעזבון.

אחות – 1/3 מהעזבון.

צו ירושה

על מנת לחלק עזבון שהותיר אחריו מנוח (אשר לא הניח צוואה), יש להגיש לרשם לענייני ירושה בקשה לקבלת צו ירושה.

מה כוללת בקשה לקבלת צו ירושה?

חלק א': המבקש
פרטי המבקש: שם, שם משפחה, ת.ז., כתובת, עניינו במתן הצו (המבקש יכול להיות אחד היורשים או יורש של יורש שנפטר לאחר המנוח)
פרטי עוה"ד אם וככל שהבקשה מוגשת באמצעות עו"ד
כתובת להמצאת כתבי דין
פרטי המוריש: שם, שם משפחה, ת.ז., מקום מושבו האחרון, תאריך פטירה, צירוף תעודת פטירה, סימון היעדרה של צוואה
כשרותם המשפטית של היורשים: קטין, חסוי, יורש, נעדר או תאגיד

חלק ב': היורשים
פרטי בן זוגו של המוריש

זכויותיו המיוחדות של בן הזוג בעזבון: מכונית, דירה
פרטי קרוביו של המוריש: ילדי המוריש, הורי המוריש וצאצאיהם, הורי הוריו של המוריש (במקרה שלמוריש לא היו ילדים או צאצאיהם או הורים או אחים/ אחיינים).

חלק ג': שינויים לאחר פטירת המוריש

הסתלקות יורשים מהעזבון: במקרים בהם היורשים/ חלק מהם רוצים לוותר על חלקם בעזבון או על חלק יחסי מחלקם לטובת יורש אחר. לדוג' ילדים רוצים להסתלק מחלק בעזבון לטובת ההורה שנותר בחיים. לא ניתן לבצע הסתלקות מנכס ספציפי כגון: מכונית בלבד, דירה בלבד.
יורשי המנוח שנפטרו לאחר מותו: חלק זה ימולא אם וכאשר לאחר מותו של המוריש, נפטר אחד או יותר מיורשיו.
הודעה בדואר: יש לשלוח לכל היורשים על פי דין הודעה בדואר רשום בדבר הגשת הבקשה לקבלת צו ירושה. יש לציין את תאריך משלוח ההודעות. אם וככל שלא נשלחת הודעה לאחד היורשים, יש לציין מה הסיבה לכך. לחילופין, ניתן לבקש מכל אחד מהיורשים הטבעיים אישור בחתימת ידם כי הם מודעים לכך שמוגשת בקשה לצו ירושה.

חלק ד': היורשים וחלקיהם בעזבון.
כל פרטי היורשים גם כאלה שנפטרו לאחר פטירתו של המוריש
כשרותם המשפטית של כל אחד מהיורשים (בגיר, קטין, חסוי, תאגיד, פסול דין)

חלק ה': הצהרת המבקש:
המסמכים המצורפים לבקשה: יש לציין מה מצורף לרבות תעודת פטירה, הודעות ליורשים וכו'
ציון מקום מושבו האחרון של המוריש. אם מקום המושב היה בחו"ל, יש לציין את העיר שבה מצויים נכסיו בישראל

חתימת המבקש:

הבקשה לצו ירושה צריכה להיחתם על ידי המבקש בפני עו"ד/ שופט/ דיין או רשות מקומית – אשר יאמת אותה כתצהיר.

לאחר קבלת צו הירושה, יכולים היורשים לפנות כשבידם הצו, לכל מוסד המנהל רישום (לרבות לשכת רישום המקרקעין, בנקים, משרד הרישוי וכו') ולהעביר על שמם/ לקבל את חלקם כפי שמפורט בצו הירושה.

עילות צו קיום צוואה

במקרה בו המוריש הותיר אחריו צוואה, על מנת להכריז על תוקפה ועל מנת ליישם את המצווה בה, יש להגיש לרשם לענייני ירושה בקשה לקבלת צו קיום צוואה.

הסבר למילוי טופס בקשה לצו קיום צוואה:

חלק א': המבקש

פרטי המבקש: שם, שם משפחה, ת.ז., כתובת, עניינו במתן הצו (המבקש יכול להיות אחד הזוכים ע"פ הצוואה או מנהל העזבון הרשום בצוואה או יורש של יורש שנפטר לאחר המנוח).

פרטי עוה"ד אם וככל שהבקשה מוגשת באמצעות עו"ד.

כתובת להמצאת כתבי דין

חלק ב': המצווה/ המוריש

פרטי המוריש: שם, שם משפחה, ת.ז.

מקום מושבו האחרון של המוריש. אם המוריש התגורר במדינה זרה, יש לציין זאת על גבי הטופס.

מועד הפטירה: ומקום הפטירה.

צירוף תעודת פטירה

חלק ג': הצוואה

סוג הצוואה: צוואה בעדים, בכתב יד, בעל-פה או בפני רשות.

יש לצרף את הצוואה המקורית לבקשה ולא העתק ממנה. אם הצוואה מופקדת אצל הרשם לענייני ירושה, יש לציין זאת על גבי הבקשה לצו קיום צוואה. אם אין בנמצא את הצוואה המקורית, יש להגיש ביחד עם הבקשה לצו קיום צוואה גם בקשה לאישור העתק צוואה שבה תפורט הסיבה מדוע אין צוואה מקורית.

חלק ד': כשרותם המשפטית של הזוכים בצוואה:

יש לסמן ב- X במקום הרלוונטי, האם נכלל/ לא נכלל בין היורשים: קטין, חסוי, יורש, נעדר או תאגיד.

חלק ה': שינויים ברשימת הזוכים לפני פטירת המוריש:

יש למלא חלק זה של הבקשה במקרה שבו אחד היורשים על פי הצוואה, נפטר לפני המנוח. במקרה זה יחול סעיף 49 לחוק הירושה והשמות שיצויינו בבקשה לצו קיום צוואה יהיו שמותיהם של הילדים של אותו יורש שנפטר. במידה וליורש שנפטר לא היו ילדים בעת פטירתו – יש לציין זאת.

חלק ו': שינויים ברשימת הזוכים לאחר פטירת המוריש:

סעיף זה ימולא באחד משני מקרים:

במקרה בו חלק מהיורשים ויתרו על חלקם בעיזבון – יש לציין את שם הזוכה שהסתלק וכן את פרטי הזוכה שלטובתו הסתלקו.

במקרה בו אחד היורשים ע"פ הצוואה נפטר אחרי המנוח – במקרה זה יבואו במקומו יורשיו ע"פ צו ירושה/ צו קיום צוואה אלא אם המנוח ציין בצוואה למי יעבור חלקו של אותו זוכה לאחר מותו.

חלק ז': הזוכים ע"פ הצוואה:

בסעיף זה יפורטו כל פרטי הזוכים ע"פ הצוואה.

על המבקש את הצו לשלוח הודעות לכל הזוכים ע"פ הצוואה בדואר רשום וליידע אותם כי מוגשת בקשה לצו קיום צוואה. יש לציין בבקשה את מועד משלוח ההודעות ואם לא נשלחה הודעה, אז מה הסיבה לכך. לחילופין, ניתן לקבל אישור חתום בכתב יד מכל אחד מהזוכים, כי הוא מודע לכך שמוגשת בקשה לצו קיום צוואה.

מנהל עזבון: אם המנוח מינה במסגרת צוואתו מנהל עזבון, יש לרשום את שמו המלא ואת ת.ז. שלו. יחד עם זאת, רישום מנהל העזבון בבקשה איננה תחליף לבקשה למינוי מנהל עזבון, אותה יש להגיש בנפרד ולשלם בגינה אגרה מתאימה.

חתימת המבקש:

הבקשה לצו קיום צוואה צריכה להיחתם על ידי המבקש בפני עו"ד/ שופט/ דיין או רשות מקומית – אשר יאמת אותה כתצהיר.

צוואה בעדים

סעיף 20 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 מגדיר מהי צוואה בעדים:

"צוואה בעדים תהיה כתובה בכתב, תצויין בתאריך ותיחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור".

על מנת שצוואה בעדים תהיה צוואה תקפה על פי דין, עליה לעמוד בשבעה תנאים צורניים:

על גבי הצוואה חייב להיות מצויין תאריך חתימתה.

הצוואה חייבת להיות חתומה (לא כתובה) בכתב ידו של המצווה. רצויי להורות למצווה לחתום על כל אחד מעמודי הצוואה, אם כי חתימה רק בעמוד האחרון שלה איננה כשלעצמה פוסלת את כשרותה.

חתימת המצווה בפני העדים שזוהי צוואתו.

אישור כתוב בכתב ידם של שני עדים, כי המצווה חתם על הצוואה בנוכחותם ובמעמדם וחתימתם בכתב ידם על גבי הצוואה.

אישור שני העדים על פני הצוואה.

אישור שני העדים שהמצווה הצהיר וציווה את שנכתב.

אישור שני העדים שהמצווה חתם בפניהם על הצוואה באותו מעמד.

מהו תפקידם של העדים?

תפקידם של העדים ב"צוואה בעדים", הוא לאשר באמצעות חתימת ידם, כי המצווה הצהיר בפניהם את צוואתו וחתם עליה.

חובתם של העדים, היא לזהות את המצווה באמצעות הצגת תעודה מזהה על ידו. על העדים לא חלה חובה לבדוק או להעריך את מצבו הנפשי ו/או הבריאותי של המצווה.

ליקויים בתפקוד העדים והשלכותיהם על כשרותה של הצוואה:

שני העדים חייבים לחתום על הצוואה. חתימת אחד העדים בלבד, פוגמת בכשירותה של הצוואה ופוסלת אותה.

חתימת עד אחד במעמד חתימת המצווה והוספת חתימתו של העד השני בשלב מאוחר יותר, איננה בבחינת פסילת הצוואה וכשירותה נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט.

חתימת העדים צריכה להיעשות על גבי מסמך הצוואה עצמו ולא בתצהיר נפרד לצוואה.

שני העדים חייבים להבין את מהותה של הצוואה ואת תוכנה. אישורם הפורמלי של העדים איננו מספיק ואי הבנתה על ידם פוגמת בכשירותה.

אם וככל שהעדים לצוואה מעידים כי המצווה הוא עיוור והם הקריאו לו את הכתוב בצוואתו – הצוואה כשרה ותקפה.

צוואה בכתב יד

סעיף 19 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 מגדיר מהי צוואה בכתב יד:

"צוואה בכתב יד תיכתב כולה ביד המצווה, תישא תאריך כתוב בידו ותיחתם בידו".

להבדיל מצוואה בעדים, על מנת שצוואה בכתב יד תימצא כשרה ותקפה, יש לעמוד בדרישות פורמאליות מצומצמות יחסית, שהרי כתב ידו של המצווה הוא "העדות" הטובה ביותר לאותנטיות הצוואה ולגמירות הדעת של המצווה.

תנאים צורניים לתוקפה של צוואה בכתב יד:

כתיבת הצוואה בכתב ידו של המצווה. כתב היד לאורך כל הצוואה, חייב להיות של המצווה ולא של מי מטעמו.

חתימתו של המצווה על גבי הצוואה. המצווה חייב לחתום בכתב ידו על גבי הצוואה. רצויי להורות למצווה לחתום על כל אחד מעמודי הצוואה, אם כי חתימה רק בעמוד האחרון שלה איננה כשלעצמה פוסלת את כשרותה.

על המצווה לכתב תאריך על גבי הצוואה. היעדרו של תאריך על גבי הצוואה או כתיבת תאריך שגויי, אינם פוסלים את כשירותה של הצוואה, וניתן לקיימה, כל עוד לבית המשפט אין ספק באמיתותה.

צוואה בעל-פה

סעיף 23 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 מגדיר מהי צוואה בעל-פה:

שכיב-מרע וכן מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות, רשאי לצוות בעל פה בפני שני עדים השומעים לשונו.

דברי המצווה, בציון היום והנסיבות לעשיית הצוואה, יירשמו בזכרון דברים שייחתם בידי שני העדים ויופקד על ידם אצל רשם לענייני ירושה; רישום, חתימה והפקדה כאמור ייעשו ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם.

צוואה בעל פה בטלה כעבור חודש ימים לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו עשייתה והמצווה עודנו בחיים.

לאור העובדה שצוואות הנעשות בעל פה הן צוואות שקשה מאד לעמוד על גמירות דעתו של המצווה, הרי שהדרישות הצורניות הן נוקשות וחובה לעמוד בהן על מנת לקיים את הצוואה. לאור כך, בתי המשפט העוסקים בקיום צוואה על אף פגם או חסר בצורתה (ס' 25 לחוק), יעשו שימוש בסעיף זה לעתים רחוקות ונדירות, שעה שמדובר בצוואה בעל פה.

סעיף החוק המגדיר צוואה בעל פה, עוסק בשתי סיטואציות חלופיות אפשריות:

"שכיב מרע" – מצב בו המצווה עומד למות.

מצב בו המצווה רואה את עצמו כמי שעומד למות.

סמכות השיפוט:

להבדיל מצוואות כתובות, צוואה שבעל פה תהיה בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה ולא של רשם הירושה.

צוואת "שכיב מרע"

משמעות הביטוי "שכיב מרע" היא, חולה שתש כוחו עד כי איננו יכול עוד לעמוד על רגליו.

אדם המצוי במצב שכיב מרע ואומר את צוואתו בעל פה, ייחשב כמי שמצווה בעל פה, אף אם איננו אומר באופן מפורש, כי זוהי צוואתו.

צוואת הרואה עצמו כמי שעומד למות

על מנת שצוואה מסוג זה תהיה תקפה, צריכים להתקיים שני תנאים מצטברים: האחד, תנאי סובייקטיבי – המצווה רואה עצמו כמי שעומד למות. השני, אובייקטיבי – המצווה יודע, ולא על בסיס הרגשה, כי אם בהתאם לנסיבות אובייקטיביות, כי הוא עומד למות (לדוגמא חולה סופני הנמצא בסוף ימיו וכבר איננו מקבל טיפול).

גם צוואה זו תהיה תקפה, למרות היעדרה של הוראה מפורשת של המצווה, כי זוהי צוואתו.

העדים לצוואה בעל פה:

על פי סעיף החוק, דבריו של המצווה ותאריך הציווי צריכים להירשם ולהיחתם על ידי שני עדים, על גבי מסמך זכרון דברים אשר יופקד אצל רשם הירושה. מועד רישום הדברים, חתימתם והפקדתם אצל הרשם צריך להיות "ככל האפשר בסמוך לאחר שניתן לעשותם". אי ביצוע כל האמור בסמוך למועד הציווי, עלול להוביל לפסילת הכתוב על ידי העדים ולאי קבלת הציווי בעל פה.

העדים יכולים לרשום בו זמנית בעת אמירת הציווי את שאומר המצווה, והנייר עליו רשמו ישמש כזכרון הדברים לכל דבר ועניין.

אין חובה ששני העדים יהיו נוכחים בשעת הציווי יחדיו, וייתכן כי המצווה ציווה באוזניהם של שני עדים בזמן שונה. במקרה כזה, כל אחד מהעדים צריך לערוך זכרון דברים בנפרד.

אם וככל שישנן סתירות בין שני מסמכי זכרון הדברים שהוגשו על ידי שני העדים, יהיה בכך בכדי לפסול את הצוואה. יחד עם זאת, אם וככל שההבדלים הם בניסוח, ואינם מהותיים, לא יהיה בהם בכדי לפסול את הצוואה.

אין חובה, כי המצווה יודיע לעדים כי הם עדים לצוואה בעל פה, אך המצווה צריך להתכוון כי האנשים בפניהם הוא מצווה, יהיו עדים לצוואתו.

מועד תוקפה של צוואה בעל פה:

על פי סעיף החוק, צוואה בעל פה תבוטל, עם חלוף חודש ימים מאז התקיימו הנסיבות שהצדיקו עשייתה.

צוואות הדדיות

(א) בני זוג רשאים לערוך צוואות מתוך הסתמכות של בן הזוג האחד על צוואת בן הזוג האחר; צוואות כאמור יכולות להיעשות בין אם הזוכה על פי כל אחת מהצוואות הוא בן הזוג ובין אם הוא גורם שלישי, בין בשני מסמכים שנערכו באותה עת ובין במסמך אחד.

(ב) לביטול צוואה הדדית לא יהיה תוקף אלא אם כן יתקיים אחד מאלה:

1) בחייהם של בני הזוג – המצווה המבקש לבטל את צוואתו ימסור הודעה בכתב על ביטול הצוואה למצווה השני; נמסרה הודעה כאמור, בטלות הצוואות
ההדדיות של שני המצווים;

2) לאחר מות אחד מבני הזוג –

(א) כל עוד לא חולק העזבון – בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו יסתלק שלא לטובתו,
לטובת ילדו או לטובת אחיו
של המוריש, מכל מנה או מכל חלק בעיזבון שהוא אמור לקבל לפי הצוואה ההדדית של המצווה שמת;

(ב) לאחר חלוק העזבון – בן הזוג שנותר בחיים ומבקש לבטל את צוואתו ישיב את כל שירש לפי הצוואה
ההדדית לעזבון, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה – ישיב את שווי המנה או החלק בעיזבון שירש.

(ג) הוראות סעיף קטן (ב) יחולו אם אין בצוואות ההדדיות הוראה אחרת, ואולם הוראה השוללת לחלוטין את הזכות לבטל את הצוואה בחיי שני בני הזוג – בטלה.

מהי צוואה הדדית?

צוואה הדדית היא צוואה הנערכת על ידי שני בני זוג במשותף, ויכולה להיכתב על גבי מסמך אחד או על גבי שני מסמכים נפרדים – על פי בחירת המצווים.

בצוואה ההדדית, שני המצווים כותבים הוראות זהות אשר יחולו על בן הזוג שיוותר בחיים לאחר פטירת הראשון מביניהם וכן הוראות אשר יחולו על היורשים שיוותרו לאחר מותו של השני בזמן. באופן כזה, בני הזוג מתחייבים זה לזו לקיים את הצוואה ולא לשנותה, גם לאחר מותו של הראשון מביניהם.

אחד הכללים הבסיסיים בדיני ירושה הוא, זכותו של כל אדם לחזור בו מצוואתו ולערוך צוואה חדשה שונה מקודמתה. עקרון מנחה זה נכון גם לגבי צוואות הדדיות.

בהתאם לעקרון על זה, הוראה בצוואה, השוללת או מגבילה את המצווה מלשנות את צוואתו בעתיד איננה הוראה בעלת תוקף משפטי והיא בטלה!

תיקון חוק הירושה – הדרך הנכונה והחוקית לבטל צוואה הדדית

בחודש אוגוסט 2005 תוקן חוק הירושה והוסף לו סעיף 8א. אשר הסדיר האופן בו ניתן לשנות או לבטל צוואה הדדית כתובה.

צוואות הדדיות אשר נחתמו לפני התיקון לחוק, אינן ניתנות לביטול במסגרת תנאי החוק.

התיקון לחוק הסדיר את הקריטריונים לשינויי/ ביטול צוואות הדדיות באופן חד צדדי, כך שהשינוי/ ביטול אינם תקפים אלא:

אם שני בני הזוג עדיין בחיים – על המבקש לבטל את הצוואה לתת לבן זוגו הודעה כתובה על ביטולה וכתוצאה מכך שתי הצוואות ההדדיות תבוטלנה.

אם בן הזוג של המבקש לשנות/ לבטל את הצוואה כבר נפטר – אז על המבקש להסתלק מכל זכות בעיזבון שהוא אמור לקבל מכוחה של הצוואה ההדדית, או להחזיר לעזבון את שירש, במקרה שהעזבון כבר חולק.

דוגמא:

בני זוג ערכו צוואה הדדית, במסגרתה ציוו זה לזו את כל רכושם, ולאחר מותו של השני, יירשו שלושת ילדיהם את העזבון שנותר. האב נפטר ראשון ולאחר פטירתו החליטה האם כי ברצונה לכתב צוואה חדשה, לפיה הזוכה היחידה בעזבונה תהיה חברתה הטובה מבית הספר היסודי.

במקרה כזה, על האם להסתלק מכל הרכוש שהותיר לה האב או להחזירו אם כבר חולק, כך שרכושו של האב יחולק על פי כללי הדין – בין ילדיו, בחלקים שווים) ואת חלקה שלה היא תוכל לצוות בצוואה חדשה שתכתב – לחברתה הטובה.